Back

מדע זה סקסי – הגאות והשפל

3 אוקטובר 2018 // שמעון ראיצ’יק

גאות ושפל – או: האם הירח מציץ לנו במקלחת?
#מדע_זה_סקסי –
הפעם ננסה להבין מדוע הירח תמיד פונה אלינו עם אותו הצד, ואיך זה קשור לתופעות של גאות ושפל.

תודה רבה לכל מי שבחר והציע נושאים לפוסט הזה. הבנתי שאין ברירה אלה פשוט לעשות את כל הנושאים בזה אחר זה, ואגיע להכל בקרוב.

“I’ll see you on the dark side of the moon” שרו להקת Pink floyd, בשירם Brain damage.

אבל הנזק המוחי האמיתי, הוא לומר שלירח יש בכלל צד אפל. כלומר, יש לו. אבל גם לכדור הארץ. אנחנו קוראים לזה “לילה”, והוא זמני (חוץ מהלילה הנצחי שבתוך הנשמה שלי…). מה שכן מיוחד בירח, זה שבעוד שהוא מסתובב סביב כדור הארץ, הוא תמיד מפנה אלינו את אותו הצד (במקרה זה הצד שבו הרבה אנשים מזהים תווי פנים, מה שהופך את כל העניין לקריפי במיוחד), כלומר הסיבוב שלו סביב עצמו, לוקח לו אותו זמן בדיוק כמו הסיבוב סביב כדור הארץ. וזה גורם לכך שלירח יש “צד רחוק” יחסית אלינו, אבל הוא בהחלט לא אפל. אם מצב דומה היה קורה עם כדור הארץ והשמש, יממה אחת אצלינו, הייתה נמשכת בדיוק שנה.

אז למה זה קורה? צירוף מקרים? ובכן, צירופי מקרים זה לא דבר כזה נדיר, אבל במקרה שלנו, מדובר בתופעה שכיחה ומוכרת, כולל דוגמאות רבות בתוך מערכת השמש הביתית שלנו. למעשה רוב הירחים של כוכבי הלכת הגדולים, תמיד פונים עם אותו הצד לגוף אותו הם מקיפים. התופעה הזו נקראת “נעילת גאות”, או “נעילת כבידה”.

רגע, מה הקשר לגאות בכלל? אנחנו מכירים גאות בתור עלייה של מפלס המים בים בשעות מסויימות של היום. איך זה קשור לתנועת הירח, שעד כמה שידוע לנו, אין בו מים?
והתשובה היא כמובן, שיש כאן יותר משהעין משגת. בבית הספר, מסבירים לרוב את תופעת הגאות בכך שהירח מושך את המים, בעזרת כח הכבידה שלו, ולכן המפלס שלהם עולה. אבל אז מיד קופצות שתי שאלות: אם גאות קורת כשצד מסויים פונה לירח, למה יש גאות ושפל פעמיים ביום ולא פעם אחת? והשאלה השנייה היא: מדוע השמש לא גורמת לגאות? השמש הרבה יותר גדולה מהירח, כח המשיכה שלה הוא עצום (לראייה אנחנו מסתובבים סביבה), ובכל זאת לירח יש בלעדיות כל כל עניין המים פה. מה נסגר? האם מדובר בקומבינה?!! אולי אלו הסכמי העסקה סודיים על חשבון תושבי כדור הארץ התמימים?! לא במשמרת שלי!

כל העניין לא מסובך, אבל כדי באמת להבין אותו, צריך להתחיל שתי נקודות מפתח:
1. הירח לא באמת מסתובב סביב כדור הארץ. הכל שקר של הממשלה. מה שקורה באמת, זה שכל שני גופים בחלל, שמשפיעים אחד על השני דרך כח הכבידה, מסתובבים אחד סביב השני, א יותר נכון, סביב נקודת מרכז המסה המשותפת שלהם. כדור הארץ כבד בהרבה (פי 81) מהירח, ולכן נקודת המרכז שלהם קרובה מאד למרכז של כדור הארץ, ובכל זאת, גם כדור הארץ זז במסלול מעגלי קטן סביב הנקודה הזו. ההבנה הזו מובילה אותנו לנקודה הבאה:

2. על גוף שמסתובב סביב גוף אחר, למעשה לא פועלים כוחות. מהההה??!!! לא חפרת עכשיו שעה על כח משיכה? כן. שנייה. רגע. אני רק השליח. לכל העניין הזה, של לנוע בחלל סביב גוף אחר, יש סיבה. קודם כל, זה מרגיע וטוב לעור הפנים. נסו פעם. שנית, המסלול המעגלי, הוא למעשה המסלול בו מתקיים איזון מושלם בין,מצד אחד, כח המשיכה של הגופים אחד לשני, ומצד שני, לאינרציה שיש לגוף הזה, שגורמת לו לרצות לברוח מהמסלול. אנחנו גם מכירים את זה, כ”כח צנטריפוגאלי”.

עכשיו בוא נתחיל לחבר את הכל:
כדור הארץ נע סביב השמש, ונמצא באיזון מושלם בין הדחף שלו לעוף לחלל, לבין המשיכה של השמש. עד כאן הכל טוב. בצורה דומה הירח מסתובב סביבנו, אבל הירח… הירח אומנם קטן וחלש בהרבה, אבל הוא הרבה יותר קרוב אלינו. אז מה? אז קודם כל, הגיע הזמן שבשנת 2018, ירחים ידעו כבר לכבד מרחב אישי של כוכבי לכת! ושנית כל, כח המשיכה מתגבר, ככל שהגופים קרובים אחד אל השני בצורה ריבועית. תתקרבו לגוף אחר, למרחק שקטן פי 2 מהמרחק בינכם עכשיו, ותימשכו אליו פי 4 (כלומר 2 בריבוע) יותר חזק. נ.ב. זה מעולם לא עבד לי עם בנות. אני חושב שהפיזיקה עצמה לא תמיד רוצה לפעול עלי … בכל מקרה… איפה היינו? כן. בגלל הקרבה של כדור הארץ והירח, יש משיכה חזקה יותר, בצד שקרוב לירח, לעומת הצד שרחוק מהירח. אז למרות שכדור הארץ כיחידה שלמה מסתובב במסלול מסויים, הצד הקרוב לירח, היה “רוצה” להסתובב במסלול יותר קרוב בגלל האקסטרה משיכה, והצד הרחוק היה רוצה לעוף ולהתרחק, בגלל הכח הצנטריפוגאלי שהמשיכה החלשה בצד ההוא לא מצליחה לאזן. אז מה שאנחנו מקבלים, זה למעשה שבזכות הירח, כדור הארץ נמתח לנקניקיה (לא מונח מדעי) משני הצדדים. הקרקע שלנו לא ממש מגיבה למתיחה החלשה הזו, אבל המים שלנו כן. ובגלל שהמתיחה היא משני הצדדים, זו הסיבה שגאות זה דבר שקורה פעמיים ביום. ובגלל שהשמש מאד רחוקה מאיתנו, זו הסיבה שלה אין תפקיד משמעותי בכוחות הגאות.

ועכשיו, חזרה לירח. כדור הארץ מותח את הירח בדיוק באותה הצורה שהירח מותח אותו, רק הרבה יותר חזק. לכן בימי קדם, כשהירח הסתובב חופשי סביב עצמו, המתיחה הזו, גורמת לירח הסלעי לשנות צורה (לא שינוי שאפשר לראות בעין, אבל משמעותי מאד לאורך זמן). שינוי הצורה גורם לחיכוך רב בתוך הירח המסכן, ופליטת חום כתוצאה מזה. האנרגיה לייצור החום הזו, חייבת לבוא מאיפשהו, ואכן, היא מגיעה בסופו של דבר מסיבוב הירח סביב עצמו, ולכן “גונבת” לו קצת ממומנטום עם כל סיבוב שעובר, עד שלבסוף הירח נשאר במצב הכי “חסכוני” שזה תמיד להסתכל עלינו.

זהו. מקווה שעניינתי, חידשתי או סתם העברתי כמה דקות בכיף.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים – הצעות לשיפור, תיקונים, נושאים שמעניינים אותכם… בקיצור, אתם יודעים מה לעשות.

הקישור הועתק בהצלחה!

תגובות

נו חכה שניה...

ה-ניוזלטר

צרו קשר

דיווח על תקלה

מצאת תקלה?
x